הרמת סינוס – מה זה אומר ולמי היא מתאימה?

 

במהלך ארבעת העשורים האחרונים, הפכו השתלות השיניים לטיפול שגרתי ונפוץ בחוסר שיניים. טיפול זה מאפשר לנו למקם בלסת שתלים מתכתיים דמויי-בורג המדמים את שורשי השיניים, ולהתקין עליהם כתרים, גשרים או תותבות נשלפות. יחד עם זאת, על-מנת ששתל ייעגן היטב בעצם, יש צורך להתקין שתלים באורך מסוים, כאשר במרבית השתלים, האורך המינימלי הוא 8 מ"מ לפחות. וכאן מגיעה הבעיה. מעל שורשי השיניים האחוריות בלסת העליונה מצוי חלל אוויר המקושר לאף, ושמו "הסינוס המקסילרי". תפקיד הסינוסים בגולגולת אינו ידוע עד הסוף, אך הם עוזרים, בין היתר, בנשימה ובהגנה על הגוף מפני המזהמים המנסים לחדור אליו דרך האף. לצערנו, לרופאי השיניים המשתילים הסינוס רק מפריע. אם נעקרה שן עליונה ועבר זמן מאז העקירה, נוכל לראות איך חלל הסינוס פולש אל תוך העצם, בין שורשי השיניים הסמוכות, ובכך מונע מאיתנו את האפשרות להתקין שתל במקום השן החסרה. לשם פתרון הבעיה, הומצא הליך "הרמת הסינוס" (Maxillary Sinus Augmentation). זהו הליך כירורגי זעיר, המתבצע בדרך-כלל בהרדמה מקומית. במהלכו, ירים רופא השיניים מעט את רצפת הסינוס הרכה, ויניח מתחתיה שכבה של גרגירי עצם כתושה אשר תעבה את גובה העצם ותאפשר הכנסת שתל באותה הישיבה, או לאחר תקופת ריפוי. לאחר כ-9 חודשים, העצם הגרגירית שהוכנסה תוחלף בעצם טבעית אותה ייצר הגוף שלנו. פעולה זו, שמתבצעת החל משנות ה-80 של המאה הקודמת, הפכה היום, בדומה להשתלות שיניים, לנפוצה ושגרתית מאוד. מקור החומרים לתוספת העצם יכול להיות מגוף המטופל עצמו - כפיס עצם קטן שנלקח מאזור הסנטר או האגן; עצם סינתטית; עצם מתורמים; או עצם כתושה של פרה שעברה תהליך מיוחד של כתישה, הוצאת כל החלבונים מתוכה כדי לא לגרום לתגובה חיסונית, ועיקור. ישנן כיום שיטות מגוונות להרמת סינוס: • הרמת סינוס פתוחה, המיועדת למילוי חוסרי עצם גדולים יחסית. בשיטה זו נפתח "חלון" קטן בעצם, בצד הלסת, וההליך הכירורגי מתבצע דרכו. • הרמת סינוס סגורה, המיועדת להשלמת חוסרי עצם של מילימטרים בודדים, ויכולה להתבצע גם דרך הקדח המשמש להשתלה, ללא צורך בחתכים נוספים. • הרמת סינוס בשיטות חדשניות, המאפשרת הרמה טובה ויעילה יותר דרך הקדח המיועד לשתל. בשיטות אלה משתמשים בהחדרת נוזל, בלון המתנפח ומרים את הממברנה המצפה את חלל הסינוס, או מקדחים מיוחדים הדוחקים את העצם כלפי מעלה. השימוש בשיטות אלה מאפשר להסתפק בהרמת סינוס סגורה ופחות פולשנית במקרים בהם נדרשה בעבר הרמת סינוס פתוחה. להרמת סינוס סיכויי הצלחה גבוהים מאוד, אך הם תלויים בכך שהמטופל יקפיד על הוראות הרופא לאחר ביצוע הטיפול – יטול תרופות, יימנע מפעילות ספורטיבית וממאמץ פיזי למשך מספר ימים, יימנע מקינוח אף בחוזקה ואף לא יטוס במשך כשבועיים לאחר הטיפול. כדאי לזכור כי הסיכוי להצלחתה של הרמת הסינוס פוחת בקרב מעשנים. כדאי לדעת גם שהרמת הסינוס אינה הטיפול היחיד האפשרי לביצוע השתלות במקרים של ספיגת עצם בחלק האחורי של הלסת העליונה. במקרים מסוימים, ניתן להתקין שתלים קצרים (באורך 4-7 מ"מ) אשר ימנעו את הצורך בביצוע הרמת סינוס; או להשתמש בשתלים המותקנים בהטייה ולא ישר. לכן, תמיד כדאי להתייעץ עם רופא השיניים כדי להחליט מהי תכנית הטיפול הנכונה עבורך.

משרד

-

טל: 03-6992223

פקס: 03-9193744

כתובת

-

הרקון 4, רמת גן

(מתחם הבורסה)

במהלך ארבעת העשורים האחרונים, הפכו השתלות השיניים לטיפול שגרתי ונפוץ בחוסר שיניים. טיפול זה מאפשר לנו למקם בלסת שתלים מתכתיים דמויי-בורג המדמים את שורשי השיניים, ולהתקין עליהם כתרים, גשרים או תותבות נשלפות. יחד עם זאת, על-מנת ששתל ייעגן היטב בעצם, יש צורך להתקין שתלים באורך מסוים, כאשר במרבית השתלים, האורך המינימלי הוא 8 מ"מ לפחות. וכאן מגיעה הבעיה. מעל שורשי השיניים האחוריות בלסת העליונה מצוי חלל אוויר המקושר לאף, ושמו "הסינוס המקסילרי". תפקיד הסינוסים בגולגולת אינו ידוע עד הסוף, אך הם עוזרים, בין היתר, בנשימה ובהגנה על הגוף מפני המזהמים המנסים לחדור אליו דרך האף. לצערנו, לרופאי השיניים המשתילים הסינוס רק מפריע. אם נעקרה שן עליונה ועבר זמן מאז העקירה, נוכל לראות איך חלל הסינוס פולש אל תוך העצם, בין שורשי השיניים הסמוכות, ובכך מונע מאיתנו את האפשרות להתקין שתל במקום השן החסרה. לשם פתרון הבעיה, הומצא הליך "הרמת הסינוס" (Maxillary Sinus Augmentation). זהו הליך כירורגי זעיר, המתבצע בדרך-כלל בהרדמה מקומית. במהלכו, ירים רופא השיניים מעט את רצפת הסינוס הרכה, ויניח מתחתיה שכבה של גרגירי עצם כתושה אשר תעבה את גובה העצם ותאפשר הכנסת שתל באותה הישיבה, או לאחר תקופת ריפוי. לאחר כ-9 חודשים, העצם הגרגירית שהוכנסה תוחלף בעצם טבעית אותה ייצר הגוף שלנו. פעולה זו, שמתבצעת החל משנות ה-80 של המאה הקודמת, הפכה היום, בדומה להשתלות שיניים, לנפוצה ושגרתית מאוד. מקור החומרים לתוספת העצם יכול להיות מגוף המטופל עצמו - כפיס עצם קטן שנלקח מאזור הסנטר או האגן; עצם סינתטית; עצם מתורמים; או עצם כתושה של פרה שעברה תהליך מיוחד של כתישה, הוצאת כל החלבונים מתוכה כדי לא לגרום לתגובה חיסונית, ועיקור. ישנן כיום שיטות מגוונות להרמת סינוס: • הרמת סינוס פתוחה, המיועדת למילוי חוסרי עצם גדולים יחסית. בשיטה זו נפתח "חלון" קטן בעצם, בצד הלסת, וההליך הכירורגי מתבצע דרכו. • הרמת סינוס סגורה, המיועדת להשלמת חוסרי עצם של מילימטרים בודדים, ויכולה להתבצע גם דרך הקדח המשמש להשתלה, ללא צורך בחתכים נוספים. • הרמת סינוס בשיטות חדשניות, המאפשרת הרמה טובה ויעילה יותר דרך הקדח המיועד לשתל. בשיטות אלה משתמשים בהחדרת נוזל, בלון המתנפח ומרים את הממברנה המצפה את חלל הסינוס, או מקדחים מיוחדים הדוחקים את העצם כלפי מעלה. השימוש בשיטות אלה מאפשר להסתפק בהרמת סינוס סגורה ופחות פולשנית במקרים בהם נדרשה בעבר הרמת סינוס פתוחה. להרמת סינוס סיכויי הצלחה גבוהים מאוד, אך הם תלויים בכך שהמטופל יקפיד על הוראות הרופא לאחר ביצוע הטיפול – יטול תרופות, יימנע מפעילות ספורטיבית וממאמץ פיזי למשך מספר ימים, יימנע מקינוח אף בחוזקה ואף לא יטוס במשך כשבועיים לאחר הטיפול. כדאי לזכור כי הסיכוי להצלחתה של הרמת הסינוס פוחת בקרב מעשנים. כדאי לדעת גם שהרמת הסינוס אינה הטיפול היחיד האפשרי לביצוע השתלות במקרים של ספיגת עצם בחלק האחורי של הלסת העליונה. במקרים מסוימים, ניתן להתקין שתלים קצרים (באורך 4-7 מ"מ) אשר ימנעו את הצורך בביצוע הרמת סינוס; או להשתמש בשתלים המותקנים בהטייה ולא ישר. לכן, תמיד כדאי להתייעץ עם רופא השיניים כדי להחליט מהי תכנית הטיפול הנכונה עבורך.
במהלך ארבעת העשורים האחרונים, הפכו השתלות השיניים לטיפול שגרתי ונפוץ בחוסר שיניים. טיפול זה מאפשר לנו למקם בלסת שתלים מתכתיים דמויי-בורג המדמים את שורשי השיניים, ולהתקין עליהם כתרים, גשרים או תותבות נשלפות. יחד עם זאת, על-מנת ששתל ייעגן היטב בעצם, יש צורך להתקין שתלים באורך מסוים, כאשר במרבית השתלים, האורך המינימלי הוא 8 מ"מ לפחות. וכאן מגיעה הבעיה. מעל שורשי השיניים האחוריות בלסת העליונה מצוי חלל אוויר המקושר לאף, ושמו "הסינוס המקסילרי". תפקיד הסינוסים בגולגולת אינו ידוע עד הסוף, אך הם עוזרים, בין היתר, בנשימה ובהגנה על הגוף מפני המזהמים המנסים לחדור אליו דרך האף. לצערנו, לרופאי השיניים המשתילים הסינוס רק מפריע. אם נעקרה שן עליונה ועבר זמן מאז העקירה, נוכל לראות איך חלל הסינוס פולש אל תוך העצם, בין שורשי השיניים הסמוכות, ובכך מונע מאיתנו את האפשרות להתקין שתל במקום השן החסרה. לשם פתרון הבעיה, הומצא הליך "הרמת הסינוס" (Maxillary Sinus Augmentation). זהו הליך כירורגי זעיר, המתבצע בדרך-כלל בהרדמה מקומית. במהלכו, ירים רופא השיניים מעט את רצפת הסינוס הרכה, ויניח מתחתיה שכבה של גרגירי עצם כתושה אשר תעבה את גובה העצם ותאפשר הכנסת שתל באותה הישיבה, או לאחר תקופת ריפוי. לאחר כ-9 חודשים, העצם הגרגירית שהוכנסה תוחלף בעצם טבעית אותה ייצר הגוף שלנו. פעולה זו, שמתבצעת החל משנות ה-80 של המאה הקודמת, הפכה היום, בדומה להשתלות שיניים, לנפוצה ושגרתית מאוד. מקור החומרים לתוספת העצם יכול להיות מגוף המטופל עצמו - כפיס עצם קטן שנלקח מאזור הסנטר או האגן; עצם סינתטית; עצם מתורמים; או עצם כתושה של פרה שעברה תהליך מיוחד של כתישה, הוצאת כל החלבונים מתוכה כדי לא לגרום לתגובה חיסונית, ועיקור. ישנן כיום שיטות מגוונות להרמת סינוס: • הרמת סינוס פתוחה, המיועדת למילוי חוסרי עצם גדולים יחסית. בשיטה זו נפתח "חלון" קטן בעצם, בצד הלסת, וההליך הכירורגי מתבצע דרכו. • הרמת סינוס סגורה, המיועדת להשלמת חוסרי עצם של מילימטרים בודדים, ויכולה להתבצע גם דרך הקדח המשמש להשתלה, ללא צורך בחתכים נוספים. • הרמת סינוס בשיטות חדשניות, המאפשרת הרמה טובה ויעילה יותר דרך הקדח המיועד לשתל. בשיטות אלה משתמשים בהחדרת נוזל, בלון המתנפח ומרים את הממברנה המצפה את חלל הסינוס, או מקדחים מיוחדים הדוחקים את העצם כלפי מעלה. השימוש בשיטות אלה מאפשר להסתפק בהרמת סינוס סגורה ופחות פולשנית במקרים בהם נדרשה בעבר הרמת סינוס פתוחה. להרמת סינוס סיכויי הצלחה גבוהים מאוד, אך הם תלויים בכך שהמטופל יקפיד על הוראות הרופא לאחר ביצוע הטיפול – יטול תרופות, יימנע מפעילות ספורטיבית וממאמץ פיזי למשך מספר ימים, יימנע מקינוח אף בחוזקה ואף לא יטוס במשך כשבועיים לאחר הטיפול. כדאי לזכור כי הסיכוי להצלחתה של הרמת הסינוס פוחת בקרב מעשנים. כדאי לדעת גם שהרמת הסינוס אינה הטיפול היחיד האפשרי לביצוע השתלות במקרים של ספיגת עצם בחלק האחורי של הלסת העליונה. במקרים מסוימים, ניתן להתקין שתלים קצרים (באורך 4-7 מ"מ) אשר ימנעו את הצורך בביצוע הרמת סינוס; או להשתמש בשתלים המותקנים בהטייה ולא ישר. לכן, תמיד כדאי להתייעץ עם רופא השיניים כדי להחליט מהי תכנית הטיפול הנכונה עבורך.
במהלך ארבעת העשורים האחרונים, הפכו השתלות השיניים לטיפול שגרתי ונפוץ בחוסר שיניים. טיפול זה מאפשר לנו למקם בלסת שתלים מתכתיים דמויי-בורג המדמים את שורשי השיניים, ולהתקין עליהם כתרים, גשרים או תותבות נשלפות. יחד עם זאת, על-מנת ששתל ייעגן היטב בעצם, יש צורך להתקין שתלים באורך מסוים, כאשר במרבית השתלים, האורך המינימלי הוא 8 מ"מ לפחות. וכאן מגיעה הבעיה. מעל שורשי השיניים האחוריות בלסת העליונה מצוי חלל אוויר המקושר לאף, ושמו "הסינוס המקסילרי". תפקיד הסינוסים בגולגולת אינו ידוע עד הסוף, אך הם עוזרים, בין היתר, בנשימה ובהגנה על הגוף מפני המזהמים המנסים לחדור אליו דרך האף. לצערנו, לרופאי השיניים המשתילים הסינוס רק מפריע. אם נעקרה שן עליונה ועבר זמן מאז העקירה, נוכל לראות איך חלל הסינוס פולש אל תוך העצם, בין שורשי השיניים הסמוכות, ובכך מונע מאיתנו את האפשרות להתקין שתל במקום השן החסרה. לשם פתרון הבעיה, הומצא הליך "הרמת הסינוס" (Maxillary Sinus Augmentation). זהו הליך כירורגי זעיר, המתבצע בדרך-כלל בהרדמה מקומית. במהלכו, ירים רופא השיניים מעט את רצפת הסינוס הרכה, ויניח מתחתיה שכבה של גרגירי עצם כתושה אשר תעבה את גובה העצם ותאפשר הכנסת שתל באותה הישיבה, או לאחר תקופת ריפוי. לאחר כ-9 חודשים, העצם הגרגירית שהוכנסה תוחלף בעצם טבעית אותה ייצר הגוף שלנו. פעולה זו, שמתבצעת החל משנות ה-80 של המאה הקודמת, הפכה היום, בדומה להשתלות שיניים, לנפוצה ושגרתית מאוד. מקור החומרים לתוספת העצם יכול להיות מגוף המטופל עצמו - כפיס עצם קטן שנלקח מאזור הסנטר או האגן; עצם סינתטית; עצם מתורמים; או עצם כתושה של פרה שעברה תהליך מיוחד של כתישה, הוצאת כל החלבונים מתוכה כדי לא לגרום לתגובה חיסונית, ועיקור. ישנן כיום שיטות מגוונות להרמת סינוס: • הרמת סינוס פתוחה, המיועדת למילוי חוסרי עצם גדולים יחסית. בשיטה זו נפתח "חלון" קטן בעצם, בצד הלסת, וההליך הכירורגי מתבצע דרכו. • הרמת סינוס סגורה, המיועדת להשלמת חוסרי עצם של מילימטרים בודדים, ויכולה להתבצע גם דרך הקדח המשמש להשתלה, ללא צורך בחתכים נוספים. • הרמת סינוס בשיטות חדשניות, המאפשרת הרמה טובה ויעילה יותר דרך הקדח המיועד לשתל. בשיטות אלה משתמשים בהחדרת נוזל, בלון המתנפח ומרים את הממברנה המצפה את חלל הסינוס, או מקדחים מיוחדים הדוחקים את העצם כלפי מעלה. השימוש בשיטות אלה מאפשר להסתפק בהרמת סינוס סגורה ופחות פולשנית במקרים בהם נדרשה בעבר הרמת סינוס פתוחה. להרמת סינוס סיכויי הצלחה גבוהים מאוד, אך הם תלויים בכך שהמטופל יקפיד על הוראות הרופא לאחר ביצוע הטיפול – יטול תרופות, יימנע מפעילות ספורטיבית וממאמץ פיזי למשך מספר ימים, יימנע מקינוח אף בחוזקה ואף לא יטוס במשך כשבועיים לאחר הטיפול. כדאי לזכור כי הסיכוי להצלחתה של הרמת הסינוס פוחת בקרב מעשנים. כדאי לדעת גם שהרמת הסינוס אינה הטיפול היחיד האפשרי לביצוע השתלות במקרים של ספיגת עצם בחלק האחורי של הלסת העליונה. במקרים מסוימים, ניתן להתקין שתלים קצרים (באורך 4-7 מ"מ) אשר ימנעו את הצורך בביצוע הרמת סינוס; או להשתמש בשתלים המותקנים בהטייה ולא ישר. לכן, תמיד כדאי להתייעץ עם רופא השיניים כדי להחליט מהי תכנית הטיפול הנכונה עבורך.
במהלך ארבעת העשורים האחרונים, הפכו השתלות השיניים לטיפול שגרתי ונפוץ בחוסר שיניים. טיפול זה מאפשר לנו למקם בלסת שתלים מתכתיים דמויי-בורג המדמים את שורשי השיניים, ולהתקין עליהם כתרים, גשרים או תותבות נשלפות. יחד עם זאת, על-מנת ששתל ייעגן היטב בעצם, יש צורך להתקין שתלים באורך מסוים, כאשר במרבית השתלים, האורך המינימלי הוא 8 מ"מ לפחות. וכאן מגיעה הבעיה. מעל שורשי השיניים האחוריות בלסת העליונה מצוי חלל אוויר המקושר לאף, ושמו "הסינוס המקסילרי". תפקיד הסינוסים בגולגולת אינו ידוע עד הסוף, אך הם עוזרים, בין היתר, בנשימה ובהגנה על הגוף מפני המזהמים המנסים לחדור אליו דרך האף. לצערנו, לרופאי השיניים המשתילים הסינוס רק מפריע. אם נעקרה שן עליונה ועבר זמן מאז העקירה, נוכל לראות איך חלל הסינוס פולש אל תוך העצם, בין שורשי השיניים הסמוכות, ובכך מונע מאיתנו את האפשרות להתקין שתל במקום השן החסרה. לשם פתרון הבעיה, הומצא הליך "הרמת הסינוס" (Maxillary Sinus Augmentation). זהו הליך כירורגי זעיר, המתבצע בדרך-כלל בהרדמה מקומית. במהלכו, ירים רופא השיניים מעט את רצפת הסינוס הרכה, ויניח מתחתיה שכבה של גרגירי עצם כתושה אשר תעבה את גובה העצם ותאפשר הכנסת שתל באותה הישיבה, או לאחר תקופת ריפוי. לאחר כ-9 חודשים, העצם הגרגירית שהוכנסה תוחלף בעצם טבעית אותה ייצר הגוף שלנו. פעולה זו, שמתבצעת החל משנות ה-80 של המאה הקודמת, הפכה היום, בדומה להשתלות שיניים, לנפוצה ושגרתית מאוד. מקור החומרים לתוספת העצם יכול להיות מגוף המטופל עצמו - כפיס עצם קטן שנלקח מאזור הסנטר או האגן; עצם סינתטית; עצם מתורמים; או עצם כתושה של פרה שעברה תהליך מיוחד של כתישה, הוצאת כל החלבונים מתוכה כדי לא לגרום לתגובה חיסונית, ועיקור. ישנן כיום שיטות מגוונות להרמת סינוס: • הרמת סינוס פתוחה, המיועדת למילוי חוסרי עצם גדולים יחסית. בשיטה זו נפתח "חלון" קטן בעצם, בצד הלסת, וההליך הכירורגי מתבצע דרכו. • הרמת סינוס סגורה, המיועדת להשלמת חוסרי עצם של מילימטרים בודדים, ויכולה להתבצע גם דרך הקדח המשמש להשתלה, ללא צורך בחתכים נוספים. • הרמת סינוס בשיטות חדשניות, המאפשרת הרמה טובה ויעילה יותר דרך הקדח המיועד לשתל. בשיטות אלה משתמשים בהחדרת נוזל, בלון המתנפח ומרים את הממברנה המצפה את חלל הסינוס, או מקדחים מיוחדים הדוחקים את העצם כלפי מעלה. השימוש בשיטות אלה מאפשר להסתפק בהרמת סינוס סגורה ופחות פולשנית במקרים בהם נדרשה בעבר הרמת סינוס פתוחה. להרמת סינוס סיכויי הצלחה גבוהים מאוד, אך הם תלויים בכך שהמטופל יקפיד על הוראות הרופא לאחר ביצוע הטיפול – יטול תרופות, יימנע מפעילות ספורטיבית וממאמץ פיזי למשך מספר ימים, יימנע מקינוח אף בחוזקה ואף לא יטוס במשך כשבועיים לאחר הטיפול. כדאי לזכור כי הסיכוי להצלחתה של הרמת הסינוס פוחת בקרב מעשנים. כדאי לדעת גם שהרמת הסינוס אינה הטיפול היחיד האפשרי לביצוע השתלות במקרים של ספיגת עצם בחלק האחורי של הלסת העליונה. במקרים מסוימים, ניתן להתקין שתלים קצרים (באורך 4-7 מ"מ) אשר ימנעו את הצורך בביצוע הרמת סינוס; או להשתמש בשתלים המותקנים בהטייה ולא ישר. לכן, תמיד כדאי להתייעץ עם רופא השיניים כדי להחליט מהי תכנית הטיפול הנכונה עבורך.
במהלך ארבעת העשורים האחרונים, הפכו השתלות השיניים לטיפול שגרתי ונפוץ בחוסר שיניים. טיפול זה מאפשר לנו למקם בלסת שתלים מתכתיים דמויי-בורג המדמים את שורשי השיניים, ולהתקין עליהם כתרים, גשרים או תותבות נשלפות. יחד עם זאת, על-מנת ששתל ייעגן היטב בעצם, יש צורך להתקין שתלים באורך מסוים, כאשר במרבית השתלים, האורך המינימלי הוא 8 מ"מ לפחות. וכאן מגיעה הבעיה. מעל שורשי השיניים האחוריות בלסת העליונה מצוי חלל אוויר המקושר לאף, ושמו "הסינוס המקסילרי". תפקיד הסינוסים בגולגולת אינו ידוע עד הסוף, אך הם עוזרים, בין היתר, בנשימה ובהגנה על הגוף מפני המזהמים המנסים לחדור אליו דרך האף. לצערנו, לרופאי השיניים המשתילים הסינוס רק מפריע. אם נעקרה שן עליונה ועבר זמן מאז העקירה, נוכל לראות איך חלל הסינוס פולש אל תוך העצם, בין שורשי השיניים הסמוכות, ובכך מונע מאיתנו את האפשרות להתקין שתל במקום השן החסרה. לשם פתרון הבעיה, הומצא הליך "הרמת הסינוס" (Maxillary Sinus Augmentation). זהו הליך כירורגי זעיר, המתבצע בדרך-כלל בהרדמה מקומית. במהלכו, ירים רופא השיניים מעט את רצפת הסינוס הרכה, ויניח מתחתיה שכבה של גרגירי עצם כתושה אשר תעבה את גובה העצם ותאפשר הכנסת שתל באותה הישיבה, או לאחר תקופת ריפוי. לאחר כ-9 חודשים, העצם הגרגירית שהוכנסה תוחלף בעצם טבעית אותה ייצר הגוף שלנו. פעולה זו, שמתבצעת החל משנות ה-80 של המאה הקודמת, הפכה היום, בדומה להשתלות שיניים, לנפוצה ושגרתית מאוד. מקור החומרים לתוספת העצם יכול להיות מגוף המטופל עצמו - כפיס עצם קטן שנלקח מאזור הסנטר או האגן; עצם סינתטית; עצם מתורמים; או עצם כתושה של פרה שעברה תהליך מיוחד של כתישה, הוצאת כל החלבונים מתוכה כדי לא לגרום לתגובה חיסונית, ועיקור. ישנן כיום שיטות מגוונות להרמת סינוס: • הרמת סינוס פתוחה, המיועדת למילוי חוסרי עצם גדולים יחסית. בשיטה זו נפתח "חלון" קטן בעצם, בצד הלסת, וההליך הכירורגי מתבצע דרכו. • הרמת סינוס סגורה, המיועדת להשלמת חוסרי עצם של מילימטרים בודדים, ויכולה להתבצע גם דרך הקדח המשמש להשתלה, ללא צורך בחתכים נוספים. • הרמת סינוס בשיטות חדשניות, המאפשרת הרמה טובה ויעילה יותר דרך הקדח המיועד לשתל. בשיטות אלה משתמשים בהחדרת נוזל, בלון המתנפח ומרים את הממברנה המצפה את חלל הסינוס, או מקדחים מיוחדים הדוחקים את העצם כלפי מעלה. השימוש בשיטות אלה מאפשר להסתפק בהרמת סינוס סגורה ופחות פולשנית במקרים בהם נדרשה בעבר הרמת סינוס פתוחה. להרמת סינוס סיכויי הצלחה גבוהים מאוד, אך הם תלויים בכך שהמטופל יקפיד על הוראות הרופא לאחר ביצוע הטיפול – יטול תרופות, יימנע מפעילות ספורטיבית וממאמץ פיזי למשך מספר ימים, יימנע מקינוח אף בחוזקה ואף לא יטוס במשך כשבועיים לאחר הטיפול. כדאי לזכור כי הסיכוי להצלחתה של הרמת הסינוס פוחת בקרב מעשנים. כדאי לדעת גם שהרמת הסינוס אינה הטיפול היחיד האפשרי לביצוע השתלות במקרים של ספיגת עצם בחלק האחורי של הלסת העליונה. במקרים מסוימים, ניתן להתקין שתלים קצרים (באורך 4-7 מ"מ) אשר ימנעו את הצורך בביצוע הרמת סינוס; או להשתמש בשתלים המותקנים בהטייה ולא ישר. לכן, תמיד כדאי להתייעץ עם רופא השיניים כדי להחליט מהי תכנית הטיפול הנכונה עבורך.